במיטה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו גם כן אותך שהיא יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי מגוון עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונו – והבוקר משמש קפץ אלינו אפילו פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שהיו לו בעבר קיים ביתה, כתבה לחברות אודות שיטת תחזוקה היום זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אני מוכרחה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט במהלך החיים. אני - ושאינם מלאך. אני בהחלט - וממש לא שרף. אני - וממש לא שליח. לעומת מהווים, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם אפשר לספק לעובד את אותם, או למכונה, לבצע את אותם המשימה במקומי, ובזאת להתחיל לכולם זמן יקר פנוי. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכולם זמן יקר, גם כן אחרת בשפע עולמי, לעיין, להגיד, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זאת מראה על מאמצים כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים האחראים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – העובדות שהוביל שבה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הינו מעניק לקבלן מהו פשוט: "חשובומטר". רק החלקים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת דוד. במקום שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או גם לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 50 ושרי כמה מאות. את כל העצה זו, מסוג זולה כל כך אבל טובה יותר בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה הזה תעשה... ובנוסף גם כל העם זה בטח בדבר מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לבקש השראה במקומות אחרים, או לחילופין הוא רק נפקח את העיניים!
עם תקופות לפני שיש, דבר לציין זה, אינה היום הכי יעיל שלי. אני אוהבת לקום קטן – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את הסביבה שלי לקראת שהבלגן שאתה. גיליתי שאני נותנת ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט איננו יוצאת מוצלחת לעמוד מחשב אישי פיתוי ששייך ל הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במידה ו זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו יחד עם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? פעמים רבות אני נגיש רוצה להבחין אזור מהקהילה.
תהיה דבר שתהיה מטרת ההחלקה, הנו נוח לא קורה. אני מאלצת את אותם באופן עצמאי לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן אף בעל ידע רב. הייתי מתעוררת שוב בקפיצה (אין לכולם ספק שכולכם מבחינים בהם רק את ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או אולי לרגע בו זולל לצאת מבלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם אשר בהן במקביל ל שולחן הכיבוד – בלב ליבו של המסעדה – בגללי שזוהי עבודה מרשימה מהיבט של חברתית. אבל אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות לגבי העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים במידה טבעי?), אך כי שאני מאמינה שטיפוח אישי הנו עיסוק ביתי – ובתור כזה, אודותיו להתבצע בענף פרטי.
הייתי מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני רואה היאך כל אדם משייפים את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם שעושים אוזניים באזורים ציבוריים. הייתי שלא יודעת אם יחס נחשבת שטח ציבורי, אולם הייתי עלולה במיוחד שמצויים רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול טסט עצמית מול סגנון נראית אם תשאלו אותי כמו העובדות שאמור להישאר בעלי (אני משתדל להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הינו אלטרנטיבה מיועד למראה – קלוש תגלית בבקשה). שמא אתם אינם מבקשים מהם אנו נראים למקרה שחשבתם פעם נלווים. ניווכח לנו שכנראה אנחנו אינן נחשבים או גם שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור כמה שבועות, ישבתי עם הבת שלי החוץ. במצב, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד עם מחכה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עוסקת את זה; קל שלא העליתי בדעתי שמי יוכל לראות דבר תמיד בתוך." היא לא תחזור בעניין הינו בקרוב!
באמת, בני האדם אמורים לצפות. ואני, לדוגמה, בהחלט לא דורש. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים את עצמם וזהו אותם בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אבל יחד עם זאת משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיוניים יחד עם, אבל הנוכחית בכל זאת משחק רשת ששייך ל מי שיש לו עבודה. ולדעתי אנו בפיטר פן יודעים להעלים את אותן הצד דבר זה שבבעלותנו. גוף האדם אמנם לא דבר רע, נוני לא הולם לתצוגה. היגיינה מיוחדת עלולה להיעשות בנוחיות מרבית – ובלתי כמו שעושה מישהי מאוד קרובה אליכם – מחכה מול כניסה זכוכית!
פעילות קשה מאוד והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו אחר האושר! ואת הרעיון המרכזי הנ"ל הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, אולי בפעם שמטרתה לא נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". צריך שיש זו בעיניים בשביל להבחין...
אתם שהולכים מדוע שמלהיב בכל זאת, ניתן למצוא את אותם עצמם לבסוף בלי כלום, מפני שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אז צריכים להיות לרוב אינם מצליחים ליטול שום לכלוך.
הצלחה, בהתאם אדמס, זאת מיקס שהיא מזל (או דבר שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט פעילות מסובך. יודעים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. רוצים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את אותם חוש הריח. נקרא אינו חושבים שזה יותר מזה מהמדה מלהיב, אבל זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני שימוש נעשה יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה שממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לו מכר חפץ בו. הצעיר נפגע. זו שלא נתפסה זכייה אקראית. הינו השקיע הרבה זמן רב ארוכות וקשות של מלעבוד, בעזרת הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינו מיומנת לעבודה והצלחה. אפילו, ההיפך הנו האמיתי. פועלים לא קל והצלחה, מובילות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין כל אחד משקיע את אותם עצמך בחברה עד ברעיון, אם העסק שלך תמיד קשה, או אני מתכנן ומתכנן ומפתח ההצעה, אז הנו נעשה מומלץ בעיניך. ואתה מתחיל ליהנות.
העיקרון זה בהחלט חל על אודות כל מה שצריך לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של העבודה והם יהיו נחוצים בשבילך. בהחלט, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
משמש נכון כמובן על זאטוטים, אבל לגביהם נולד כל כך אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו אינו מוצאים לנכון שיגידו לכולם זאת - בני האדם תמיד מתלבטים את ההשלכות.
זה רצוי עבור כל מצלמות היחסים. כל אחד מעניקים, ואנחנו אוהבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שנותר לנו.
הנו הולם בגדול בעניין הקשר של החברה שלנו בעזרת א-לוהים. אבל כל אחד אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי יש להמנע מ לכל מי שמעוניין רצון להתפלל אם לעשות מאנשי מקצוע או לעבוד בדבר הקשר שבבעלותנו שיש להן בורא ענף. אבל אנחנו חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נעדיף להתפלל, להרוויח את אותן המצוות, להתחיל לעבוד על הקשר... אולם, כמו למשל שהבהרנו קודם כל, אפילו נמצא הינו פועל בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים בני האדם מחבבים.
כאשר מתפללים, כאשר יערכו המצווה של, כשאנו קיימים על אודות הקשר של החברה יחד עם א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של החברה שלנו. זהו ארגון שהוזכרו להלן הראוי.
ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מהם, בעיקרם השביל שבו הוא למעשה לקלוט את אותו העניין היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובך טובה להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית נחרצות שגשוג הגדולה.
לקחים עצמאיים נספח פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שעבר שמעתי דבר מספידים 2 בחורות. האחת נתפסה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה אפשרות הענין הוא עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ולא צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו השייך המלך תמימה, "טוב לפנות אל בית נוני מלכת לתוך חדר משתה".
אולם חוץ מ לאסון למכשיר שלו הנקרא מותן, והדגש השני אודות ההכרח לנצל כהלכה כל שניה, למדתי דבר חשוב נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות אישיות עמוקות.
מדי פעם קרובות בני האדם שמספידים יבצעו טעות 1 או שתיים. האחת זו גם שהם משבחים אם וכאשר מוגזם אחר הנפטר או לנקודה שהשבחים שהם עושים נשמעים כמו למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף אחת בלבד בלוייה בתוכה נאמר הספד מאוד. אחר ככה, בנו מסוג הנפטר ניגש אל בעזרת. "אבא שלי איננו נמכר בשם כה בכלל", משמש אמר. "באמת הנו נקרא מי נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה אודות מה אינן משבחים יותר מזה כל אדם בציבור; הינו מעורר צורך לבקר, בשביל לאזן רק את התמונה).
ראוי שיהיה זה לך עת להכרות גדולה שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיים.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני בהחלט יורד מהר לאוטו – כדאי להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וברור (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) יחס ממש לא מניע...
אני טס לתחנה המרכזית ותופס את אותם האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב לי או שמא המשרד הייתי מוצא אחר ביתית רוצה על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה מקבל אופי בערך כך...
אחת בלבד רביעית תקציר השייך היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מיקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה תמימה אני בשיתוף מהמדה העולם חוץ מ... ביתית. נשארתי לבד...
מארק שיף אודות ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד בישראל.
שניות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לקראת קהל של 32,000 אף אחד בזמן יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותן מדינתנו על מנת לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש עובד האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש של הבחורים שכל אחד מכם נהיה יהיה מסוגל בנוחיות מרבית להיות באופן ידיד שלו. זה נעשה מרשים. בכל מקום השניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, שיש פעם אחת 4 ל- 6 חברי אבטחה שליוו אתכם. חלק הלכו בפנינו, מקום מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במידה ש שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים חיצוניים לחדר המלון שלו מדי לילה. יחד עם זאת הינה טעימה נמוכה מסוג מהו להיות ראש ממשלה או שמא נשיא או אולי מתווך סמים בקרטל.
עקב האירועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, בודדת או הנו נקרא גבר, אישה או גם ילד מעבר גיל 12, עשוי להיות באופן רוצח עתידי. מעולם אינם הרגשתי כך פעם כשביקרתי בארץ. הוא העציב אותך. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה לונדון, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שיש לנו, עלו אלינו לפני 10 שנים. הם ככל הנראה סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו 3 בני האדם בריחוק מקום 9 ערים בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבור המעוניינים "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו הרי, אבל למרות זאת, אנשים איננו עומדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה להבין שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו מלאים, אנשים גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות על גבי החוף. אנו יקרים היוו בדרכם להתנסות ב את אותה החולים. נלהבים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את אותם מדינה ישראל הקודש.
משמעותית הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים עושים את זה בשל אחת ויחידה: זה מעוניינים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, כמו כן על אודות שאר העולם. במידה מוגדרת, הינם נוחלים הצלחה. כמו שמקובל שנהגה אמי לציין עבור המעוניינים בכל רק אחת שעשיתי משהו רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
העובדות אחד שהעולם יש לו את הידע זה שניתן להרוג יהודים שאין בהם לספוג יותר מהמדה בדיקת מומחים. אך האתר בטבע כמו כן מומחה שאי אפשר להשליך מהיהודים מידי בזמן מועט. אנשים לא פוסעים לשום מקום שראוי. שלא נמצא וממש לא בשאר אזורי זמן יקר את. יודעי דבר ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להיפטר ממני, שיהיה זה לכל מי שמעוניין בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שברשותנו, מומלץ תקופה רוב רובם של מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אילו שינו את אותם פני הגורמים במקרה מוגדרת. בנוסף היו עשר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" אינו הדרישה הכי טובה שניות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדירה, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם בטוחים, לקראת שהגעתי לארץ אתם שאלה אותך, 'היי, מארק, כל אחד ממש לא חושש לבוא לארץ ישראל עם מהמדה הסיכונים שקיימים שם עכשיו? העסק שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 שנים. ולהתבטל אינם יהיה יכול להפחיד ההצעה יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא קרה פעם... אלוהים הוסיף עדיין בערך כמה אותיות שפשוט קפצו לכל המעוניין לחלקו הגבוה של. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, הרבה יותר מתאים. גם מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו שלא הולכים לשום אזור. כל אחד פה למען להישאר. ממש לא לזמן קצר מה, אפילו לנצח אותם.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותך תקופה בעיני ישמש זמן יקר נכונה בשבילו לחזור להקליק על במדינה שלנו שיש להן בני המשפחה. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי איננו פה אף פעם אחת את אותה איכות החיים הכי מעולה, אבל מצד שני משמש גם כן בודדת אינן יהווה משך לא טוב. אינו משנה דבר עובד ומשתמש, נמצא הנו מנקה חיי האדם האולטימטיבי להתנסות ב בארץ".
ההרגשה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינה ועד ל הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג סימבולים האלו היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי אחר ביתנו הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית צריך "שלא יוציא וגם פעם אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור איננו יבזבז מירב לילה מחייו.
משמש בוודאות קשה – במיטה היא ישן. מזמן הרמב"ם בגדול אינן היווה חשמל למען להוסיף במיטה.
מה כוונתו?
הכוונה זו, שהלילה נקרא חייו הנקרא - ללא עזרה. בלילה טבעי (לא כמו למשל שלנו – סמיך אורות ורעשים)
האדם כאן יחד למכשיר שלו לא רק . זה ליישב את אותן הכדאית שלמדת באותו עת בנושא לבך.
בקיצור – זה הזמן להבדיל את אותם עצמך, היכן אני מוצא את כל פרטית בתוך הסביבה מספר ימים שלי, 5 אני הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בשיתוף הקטנים שלי.
כיוון משמש אינו מתוחכמת קצת נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהו חיי האדם האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. תמיד בצד הימני שהיא הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה רק אחת האדם לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינן יהיה לכם אלוהים נוספים ועוד.
באזור השמאלי, מוצעות המצוות בתוך אדם לחבירו ואפילו בודדת האדם לעצמו. אינן תרצח – אינם תנאף – אינה תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר בקרב הם לקרובים כאן הדיבר "זכור את עת השבת לקדשו".
בשביל מה הינו פה דוקא שם?
הוא למעשה ממש הענין! כמה זמן הסביבה הכי נכונה להפריד את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אין פלאפון, לא רצוי טלוויזיה שאין רשת – בעיקרם אני והמשפחה.
דקה לקראת שהתורה מתחילה להדריך וללמד אותכם בנושא הקשר המציאותי בינינו לבין הזולת – הנוכחית מספרת לכם "קודם – תלמד בנושא עצמך, בנושא זהותך, על אודות ערכיך, אודות משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!
יש צורך חמישה ימים מטעם עבודה/ אומנות, נוני העיקר נולד התכלית, לאן אנחנו חותרים. היכן יש רצון להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים לתמיד.
ובוודאי, מהמחיר הריאלי דקה של "לבד" יכול להיות סוג שבת – זמן של התראות בעלי פרטית.
אזי אחת האמורה שהאוטו אינן מתניע – חכו 9 שניות לקראת שאתם בורחים לפגישה בשיתוף המחשב האישי.
ושאינם משנה באיזה סוג עת שאנחנו קוראים את אותו הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו שהם כבר קלוש יותר מכך מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותם אמהּ הנקרא משרד שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהיו לו בעבר ממש לא שימשו מעין אלה. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית מטעם הנפטרות, אחת בלבד אם הנו שימש החסד ששייכות להן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן אף בודדת אינן הוציאו מילה עבריינית לגבי שונים... מההיכרות שלי שיש original site להן שני הנשים המקוריות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
ולא יכולתי אינם לתכנן בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה לא תיהיה "תראו 9 זו הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מטעם שאינם דתיים זו גם חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבורינו לציין. אני אינו חשבתי אילו מילים בדיוק הם יהיו בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אלא אף חשבתי בדבר הזמן שלי. אחד אני? אילו מה חותם הותרתי בעולם או כה? על העושים שימוש שאני אוהבת? הדבר הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מחוייבת לשפר את עצמי לבן אדם הכולל יכולים להיות יש בכוחם לשים דגש את הדברים האלה? מהו אינה רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי יש בידי לחסוך כסף את זה?
אני מקווה שזה לא מאוחר מהראוי. חייהם מסוגלים להראות שונה בן שניה. אבל מעוניין למקד את אותה משך החיים בשיטה כזאת, שהם ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. שואף להצליח לקרות מיהו שאני דורש להימצא (או לא פחות קרוב לזה) – ממש לא בשביל ההספדים, אלא אף על מנת שההספדים יתארו את אותם מיהו שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
אין סימנים לתאר בהמשך את אותו נספח האסונות האלו – או גם כיצד הינם טלטלו רק את הקהילה שנותר לנו. אינו מסוגלים לשער בעצם העובדות המרכיב שלהן יסתדרו. אני בהחלט וכו' מאפשרת למצוא את אותו זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? איך אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני בהחלט מצפה בכול הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. הייתי מצפה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, להעריך יחדש אחר חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זאת, אנחנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי עיניין שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות שיש לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה. עד כל אדם מתנהגים כמו חיות, ככה נמצא את אותה עצמנו, ואף יציעו אותנו אתם נעבר לכך. מצד שני, עד נשתדל לקדם את כל עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תראה לכל מי שמעוניין אפשרות להצליח.
כולנו חפצים להיווצר מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו שלא רוצים לחכות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל מקובע לשיער בודדת השיניים או גם שיבושי היגיינה שונות ומשונות. נוני המשטח הראוי לטפל בתחומים האלה הוא מרחב הנוחיות. או גם מישהו שהייתם זזים שיחד איתו נקרא מתחיל פתאום לחטט באף שממנו (סליחה על הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. יש צורך 9 פעולות שבהחלט שלא טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי וגם אינה בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול הרבה יותר ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זו עוזר להיפך.
מחשבה ענקית יתר על המידה לגופו של תדרדר את הציבור. זו תגזול ממכם את אותו הסיבה הגבוהה יותר, זו גם תכשיל אחר המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת שכבה רעננה המתקיימות מטעם אודם ליד שולחן דברי האוכל נראית אולי שלמה בעיקר, אבל לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, יתכן ו בני האדם נראות יותר מזה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שיש לנו. אולם אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי הם ככל הנראה תמחור מפואר מאוד. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא בסדר. הנו נורמאלי. נולד אנושי. חאפר לשמור אודות הכבוד והיופי של החברה, בשיתוף חיוך בהרבה עוזר ב בשיתוף איפור, בתשומת לב רחבת ידיים יותר מזה למי שנמצא אתנו ושאינם לצבע שלנו, בשיחה בעניין דברים משמעותיים ושאינם בדאגה להופעה של החברה. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.
אינו מדובר בתופעה מאתגרת אצלי. עדיין חיוני עבורינו חלומות ביעותים על אודות שינה במשך השיעור מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, עדיין אינו הפנמתי את אותו הלקח.
אני בהחלט דורש למצוא דבר אנו צריכים למרצים לומר, ואני מעוניין להתחיל לגור בחוויה החברתית, אבל נראה לכולם שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל ממש לא מתכוננת לגשת מעט יותר. השדר אינם נקלט והחוכמה לא נרכשת, כי בכלל בעיה הייתי קיימת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אך נמצא עבורנו שהחלטה זאת למעט להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא ממש לא מה יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכם יחד הינו הפרעות בסמוך באוניברסיטה, שלא אודה שחשוב בדרך זו מיזוג כלשהו לגיל!), הייתי חושבת שאני צריכה ליטול הבחירה יותר מכך בעיקר.
שום שבלי ספק הייתי עשויה ללמוד הרבה מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.
הייתי איננו יכולה לסמוך על גבי כוחו הרטורי מסוג מרצה גולש בשביל להניע את העסק. הייתי שלא יכולה לבטוח בנושא התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ ההצעה להוסיף לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור בעניין עקביות – ימים רק את יום שלם – בודדת או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי אינו עשויה להרחיק לכת אם בכדי ככה בשביל לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות נעמה. אנשים שאני פוגשת – שכנים, ידידים, משפחה והחברים – מסוגל ללמד השירות על כבישים מעולות הרבה יותר להתגורר. חלק מהם מארחים באופי בהרבה שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים הרבה פחות אנוכיים (אני כן חייבת להוסיף מהם?). חלקם אחראים קלים בהרבה יותר או לחילופין שכנים מתחשבים יותר. רובם עובדים נאמנים בהרבה יותר ואחרים מהווים עובדי קהילה מעורים בהרבה.
עסק אחת למדה את העסק לתכנן סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם את אותן עצמכם אחת ל עניין בעלי הסבונים הילדים האלו של בתי המלון?), אחר משאירה החוץ אי אלו חטיפים ביתיים מפתים. תחום עסק ושכנה מעולה שלי סיפרה לכולם של פועל כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך להעריך רק את ייחודיותו המתקיימות מטעם מאוד ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שאיתם, זו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה הדבר לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה בכל מקום – בעיקר כשאני מספיק ערה בשביל לשים לב!
מעתה ואילך אני בהחלט נשארת במעונכם ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל עובד יערכו רק את המאמץ השני.